<h1>חוקות הדיינים סימן קל"ג</h1>
<h2>דף פו.</h2>
מצוה היא על הלוה לפרוע למלוה במעות ואם אמר הלוה אין לי מעות מצויין הילך קרקע זו ומכור אותה וטול מעותיך, אם המלוה אינו רוצה לטרוח ולמכור אותו קרקע כדי שיגבה מעותיו ממנה אין מכריחין ללוה אלא המלוה יש לו לטרוח ולמכור הקרקע כך מפורש במס' כתובות בפרק הכותב [פ"ו ע"א] וכן דעת הרב אהרן הלוי ז"ל ועוד כתב הרב בחידוש' בפרק הכותב דג' דינין יש בגביית ממון מחבירו ניזק, ושכיר, ומלוה, ניזק (ו)דינו לגבות מן הקרקע אפי' יש לו מעות למזיק. השכיר אומרים לו לבעל הבית אם אין לך אלא קרקע לך ומכור אותה ותן לו שכירותו ואם לא רצה מנדין אותו. והמלוה דינו הוא לגבות מעותיו מן הלוה כל זמן שיש לו מעות אבל אם אין לו מעות אלא קרקע אין מכריחין אותו שימכור הקרקע כדי לפרוע חובו אלא המלוה עצמו יש לו לטרוח ולמכור אותו קרקע כדי שיגבה ממנו חובו ודוקא בשאין אנו יודעין אם יש לו מעות מצויין אם לאו אבל אם אנו יודעין בו בברור שיש לו מעות ממה שיפרע חובו אלא שהוא אומר שאינם שלו אלא של אחרים ב"ד כופין אותו שיטרח הוא בעצמו ושימכור הקרקע כדי שיפרע את חובו ולזה הביא ראיה מפרק הכותב וכ"כ רי"ף ז"ל בב"ב בריש פרק המוכר פירות.
